Land Conquered by Non-Jews Through War

עמון ומואב טיהרו בסיחון:

Slaves have the same din as land. The following is discussing non Jews taking land from non Jews.

Rashi:

	“...I could say that this Halacha , that a gentile can acquire a gentile as a slave for the rights to his labor, applies only to acquisition via money. However, via an act of possession, by taking him captive, he does not acquire him. Rav Pappa says in response: The land of Ammon and Moab became purified through the conquest of Sichon. After the conquest of Sichon, the land that had belonged to Ammon and Moab was considered the property of Sichon. In the same manner, a gentile can acquire a slave by taking possession of him as a captive”

-גיטין לח

Tosfos there explains that this acquisition was through war
The Ritva adds: although technically land can’t be stolen, possession by war is different.
The Pnei Yehoshua explains the change of ownership is by means of despair rather then acquisition.

---

מלך אפי' נכרי שכבש איזו מדינה במלחמה קונה אותה... לפי שזהו ממשפטי וחוק המלכות ... ומשפטי המלכות הם דין גמור כדין של תורה

A king, even a non-Jewish king, that conquered a country through war acquires it. Because these are the rules and laws of kingdoms. And the rules of the kings are actual laws of Torah.

שוע"ר הל' הפקר והשגת גבול סעי' ג

Should We Get Involved?

In 5742 Eretz Yisroel and the United States came to an agreement to cooperate with Eretz Yisroel against Soviet and any Soviet controlled forces posing a threat to the area.

The document provided for joint naval and air military exercises in the Eastern Mediterranean, as well as for the establishment and maintenance of ''joint readiness activities'' and ''military cooperation.'' among the working groups to be set up was the research and development in military infrastructure. 

A short time after, the Rebbe spoke out about it.

ש”פ וישלח תשמ”ב מח-מט

Fighting For Your Land While Not in Eretz Yisroel

The Alter Rebbe discusses if one may go out to war

יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁבִּזְמַן הַזֶּה שֶׁאָנוּ דָרִין בֵּין הָאֻמּוֹת שֶׁשּׁוֹלְלִין וְהוֹרְגִין, אֲפִלּוּ אִם לֹא בָאוּ אֶלָּא עַל עִסְקֵי מָמוֹן – מְחַלְּלִין עֲלֵיהֶם אֶת הַשַּׁבָּת, לְפִי שֶׁאִם לֹא יַנִּיחֶנּוּ הַיִּשְׂרָאֵל לִשְׁלוֹל וְלָבֹז – יַהַרְגֶנּוּ, וַחֲזָקָה שֶׁאֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ עַל מָמוֹנוֹ, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַעֲמוֹד אֶחָד נֶגְדָּם וְיֵהָרֵג, וַהֲרֵי זֶה עֵסֶק נְפָשׁוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם, הַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן.

- שו"ע אדה"ז סי שכט סעי ז

The Alter Rebbe’s source is the אור זרוע

 ואין מחללין עליהן את השבת בד"א שבאו על עסקי ממון אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיינם ומחללין עליהם את השבת ובעיר הסמוכה לספר [אפי'] לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהם בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת וטעמא דמילתא שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה ליכבש כל הארץ לפניהם כ"ש עתה שאנו דרים ביניהם שאפי' אם באו לשלול בעלמא שיוצאים עליהם בשבת בכלי זיין שכששוללים אז כמו כן הורגים ואין לחלק בין היכא שצרו כבר לאומרים שרוצים לבוא לשלול אלא כשהקול יוצא שרוצים לבוא לשלול אע"פ שלא באו עדיין מותר ללבוש כלי זיין לשמור ולעשות קול בעיר כדי שלא יבואו דאין מדקדקין בפקוח נפש וכדאמ' גבי קמיע שמותר לצאת בו לא שנכפה אלא שלא יכפה וקושר ומתיר אפי' ברשות הרבים:

- אור זרוע הל' שבת פ"ד סעי' יג